כשחצי כדור הארץ מואר,החצי השני שלו נמצא בחושך. כדור הארץ עדיין שלם למרות היותו כביכול חצוי על ידי שני תדרים שונים. יום ולילה חיוניים עבורנו,הם משלימים אחד את השני למרות היותם הפכים מושלמים. ביום אנו פעילים,מגיבים,,כל מערכות הגוף בתנופה של התעוררות ,זמן של עשייה.ואילו בלילה אנו מתכנסים פנימה,מסתגרים,"מקפלים מדפים",מורידים פעילות למינימום האפשרי,הגוף לאט לאט מוריד הילוך,זמן של מנוחה.

​

בכל אחד מאיתנו קיימים שני הצדדים הללו – הצד המואר,וצד הצל.

יש חוכמה ביקום הסובב אותנו,ה"בורא" הבריאה נבראה בחוכמה מאוד מדויקת. בהתבוננות סביבי אני מנסה להבין איך חוקי היקום המושלמים מתקיימים עידן ועידנים ומה עלינו כבני אדם ללמוד בענווה . מה עלינו להבין,להפנים ולקבל.פשוט לקבל בלי יותר מידי ויכוחים על עצמנו ועל החוקי היקום הסובבים אותנו.

​

כאשר אנו פוסעים במהלך היום והשמש מקרינה עלינו ,הצל שלנו מלוה לכל מקום.כל זמן שיש שמש לאן שנלך הצל הולך איתנו.גם אם נתאמץ מאוד לא יעזור לנו הצל "עוקב" אחרינו לכל מקום.האם בלילה הצל נעלם? העדר אור איננו אומר שהצל לא קיים,הוא רק לא נראה באופן ויזואלי,אבל הוא קיים.

​

בתוך כל אחד מאיתנו ישנם תכונות שמשויכות לצד המואר שבנו ,ותכונות שמשויכות לצד הצל שבנו. התכונות המוארות הן כל אותן צדדים שאנו אוהבים בעצמנו,או מרגישים בנוח להוציאם החוצה,להראות,לגלות. כמו באור השמש הכול גלוי.הכוונה לכל אותן איכויות כמו: נדיבות, עזרה לזולת, אמפטיה, הקשבה, שמחה, סובלנות, אהבה חשיבה חיובית, חצי הכוס המלאה וכ"ו....

ואילו תכונות הצל שלנו הם כל אותן תכונות שאיננו גאים כשהן יוצאות החוצה ומתגלות.בדרך כלל אנו מנסים להסתיר אותן או לשלוט בהן ולא שהן תשלוטנה בנו. כאשר תכונת צל באה לידי ביטוי היא בדרך כלל מלוה בתחושות לא מאוזנות,ולעיתים לא נעימות לא נוחות , הרגשות כמו כעס, עצב, דיכאון, קנאה, שנאה, שליטה, מניפולציה, אגרסיביות, אובססיביות שונות, פסימיות, חשיבה שלילית וכ"ו....

​

כמו הצד המואר כך גם צד הצל הוא חלק מאיתנו,חלק של השלם שאנו. ככל שהאדם עושה עם עצמו תהליך של מודעות והתפתחות רגשית או רוחנית,כך הוא מסוגל יותר לבחור בזמן אמת איזה צד יצא החוצה ויתגלה,הצד המואר או הצד של הצל. אך כמו שצל תמיד הולך לאן שאנו הולכים ,הוא לעולם לא יעזוב אותנו,כך גם אותן תכונות של צד הצל לא יעזבו או יעלמו לפתע פתאום, הם בסה"כ נמצאות בהסתר כאשר אנו אלו שמסוגלים לנהל את מצגת האור והצל לפי הבחירה שלנו. וניהול זה תלוי במידת המודעות והרצון שלנו.

​

לעיתים קשה לנו לקבל את הצד המוצל של האופי שלנו, הוא גורם  ויכוחים פנימיים,או חוסר נעימות,קונפליקטים והרגשה לא נעימה. חלק מכוונת מאמר זה היא לגרום לכולנו להבין שעלינו לקבל את צד הצל כמו את צד האור ללא ביקורת או שפיטה,אך עם הבנה שבכל רגע נתון קיימת בידנו, כאנשים חופשיים, האפשרות לבחור אם לתת לו ביטוי או לבחור במקומו את האור.

זכות הבחירה ניתנת אך ורק לאדם שמוכן לראות עצמו מכל הכיוונים. אין צורך להשקיע אנרגיה בהענשה עצמית,אלא להשקיע אנרגיה בהבנה שאם היום לא הצלחתי להתמודד היטב עם צד הצל שבי ,אנסה מחר לבחון אותו שוב ואבדוק אפשרות להאיר את הצל ולא לדחוק אותו.

​

למה הכוונה בלהאיר את הצל? ובכן היכולת לבחור למשל בין להתרגז ולכעוס או להבין ולסלוח. אפשר שברגע מסויים תיתן לצל לצאת והוא ישתלט בלי משים,אך ברגע שלאחריו אתה מבין שזו בחירה מודעת (אמנם קשה ולא פשוטה,אך עדיין בחירה) וזו אחריות שלך ,לגמרי שלך לאיזה חלק בך אתה נותן מקום. וגם אם לרגע איבדתי שליטה על האור לא קרה שום דבר,אנסה ברגע שאחריו לבחור במודע את האור שוב ושוב. זה איננו אמור להיות מאבק,זה אמור להיות ריקוד טנגו,מקבל מבין. סוג של משא ומתן מתמשך.(בדיוק כמו גבר ואישה).

​

וגם אם התעייפנו לעמוד על המשמר כל הזמן,תתפלאו ככל שמתרגלים את ההבנה ששני הצדדים פשוט קיימים. אין חלק רע וחלק טוב.כי אין באמת רע וטוב. יש אור וצל וזו המציאות האוביקטבית  .בדיוק כמו יום ולילה,או כמו פלפל ומלח שניהם נחוצים כי הם הפכים שמשלימים אחד את השני.כך גם הצד המואר שבי והצד של הצל שבי,שניהם הפכים של השלם שלי.אז זה אני. פשוטו כמשמעו. אני רק זה שבוחר לאיזה חלק ומתי אתן את זכות ההתגלות.בלי הצל איך אדע לחדד את האור. קושי גורם מאתגר לעבוד ,לקלף,לטהר.שניהם חשובים באותה מידה.

​

אנחנו איננו מושלמים, מושלם הוא אולי רק הבורא. אנחנו אמורים להיות שלמים עם מי שאנחנו בזמן הווה. ובזמן הווה אנחנו לא מושלמים כי קיימים בתוכנו הפכים משלימים שבאו לדור בנו בכפיפה אחד עם השני.רובנו נוטים לחשוב שלא ניתן לחיות בשקט עם הפכים משלימים,אך תתפלאו אם נקבל אותם כרעים ולא כאויבים,נשחרר 50% מהמאבק שאנו משקיעים כדי להיות מאוד "בסדר". הנורמאלי הוא להבין שמראש לא נוצרנו "נורמאלי".

 

אם אקבל את צלי כמו שאני מקבל את אורי, אמנע משפיטה של זו התנהגות רעה או זו התנהגות טובה. אבין שכרגע לקחתי אחריות או לא לקחתי אחריות על מי שאני.השלום הפנימי מתחיל כאשר אנו מקבלים את ההוויה שלנו כמו שהיא – האור והצל. מודעים אליהם היטב ואז משתדלים לתת לחלקי האור לצאת. וגם אם התעייפנו ולפתע הצל משתחרר,לא קרה שום דבר.מחר ננסה שוב.

​

ערוך רשימה של כל תכונות האור שבך – ורשימה עם כל תכונות הצל שבך. ככל שתטיב להכיר את עצמך כך הצל שהולך איתך לא יבהיל כי לא יהיה זר,אם הוא מוכר ,קל יותר לנהל איתו משא ומתן,ולבחור את התאום של הצל שנמצא באור. (פסימי – אופטימי. עצב –שמחה, רוגע – לחץ, אהבה – שנאה וכ"ו...).

​

כמובן שיש את שעות בין חושך ואור – לפני עלות השחר ולפני רדת החשכה. זהו זמן של "תהו ובהו", בו מתערבבים כל הרגשות, האנרגיות, האור והצל לא מוגדרים. אלו שעות רגישות בעיקר לאנשים רגישים. (ידוע שתינוקות בשעת הדמדומים בדרך כלל לא שקטים,ואילו רוב התקפי הלב קורים בשעות של לפנות בוקר).

​

"תהו ובהו" קורה כאשר איננו ברורים עם עצמנו,כאשר איננו מקבלים החלטה לכאן או לכאן,לא לוקחים אחריות.ולא חשוב אם בחרנו בצד הצל או האור העיקר בזמן הווה לקחת אחריות ולבחור.בדקה הבאה אני יכול לבחור אחרת וכך לצאת "מהתוהו ובהו". אבל גם אם בחרתי בצד הצל,זה חשוב כדי לחדד את הבחירה האחרת.ההבנה שצריכים לשהות בשני המקומות כדי להבחין ביניהם היא כל העניין.

​

אז מהיום בבקשה אל תגידו זה טוב או זה רע,תאמרו זה הצד המואר שבי וזה צד הצל שבי .שניהם זה אני.הם חשובים לי על מנת שאדע להבחין ביניהם ולבחור.

​

תתפלאו אבל בדרך כלל במערכת היחסים בין גבר ואישה בא משחק האור והצל לידי ביטוי מאוד משמעותי.אם אישה מצליחה להוציא את האור שבה היא תמגנט בדיוק את ההפך שלה כלומר גבר שמוציא דווקא  את צד הצל שבו (או ההפך).פלוס נמשך למינוס,הפכים נמשכים כדי לגרום לדינאמיקה של התפתחות וגדילה. לאחר שנים של חיים ביחד ומשא ומתן משותף ,בדרך כלל חל איזון או יותר נכון נרקם שווי משקל עדין. לשם נמשכים הילדים שלנו שמראים לנו בדרך כלל את אזורי האור ואזורי הצל שבנו. כאשר הם משקפים לנו את הצל – לעיתים הדבר מרגיז אותנו או מקומם,כשהם משקפים לנו את האור אנו גאים ושמחים,כי את החלק הזה אנו אוהבים בעצמנו. אבל זה תפקידם להראות לנו מראות של חלקי האור והצל שלנו. שוב כדי לעזור לנו בתהליך הגדילה המתמשך שלא מסתיים לעולם.

​

לדוגמא – כשהבן שלי מצליח בלימודים או בתחביבו אני גאה ומנפחת את חזי כטווס,אך להבדיל כאשר בני מתעצל ולא הולך לעבוד,או לא יודע לאן לפנות בחייו,זה מורט את עצבי ומכעיס אותי,כיון שאלו הם צדדים של צל שקיימים בי ואינני "מתה" עליהם בלשון המעטה.

​

אך אם וכאשר אקבל את צד הצל שלו אצליח בעזרתו להכיל את החלק הזה שקיים בי.

כי כמו שאמרתי בתחילה אור וצל חיים בכפיפה אחת ,פעם זה מתגלה ופעם השני,זהו דרכו של העולם.

 

באהבה

מאיה סלע – בית ספר לפיתוח האינטואיציה.

​

​