מה זו הארה? האם רק יחידי סגולה זוכים בה ? מה הוא ה"תדר" של האנשים המוארים?

שאלות אלו ואחרות עולות בי במשך התפתחותי הרוחנית , לאחרונה נחשפתי לכתבות שונות ולאנשים שונים ש"זכו" לדבריהם לחיות ליד או בצל אנשים מוארים, בדקתי את עצמי פעם אחר פעם מה מתעורר בי במפגשים הללו ובעיקר למה האינטואיציה שלי מדליקה בליבי אור אדום.

מה ראו עיני ומה שמעו אוזני באותם מפגשים עם אנשים או באמצאות המדיה.

ראיתי אדם שעבר סוג של התגלות, חוויה רוחנית חזקה במיוחד, שמע אולי בת קול מדברת אליו, או חזה מראה מיוחד ו/או הרגיש תחושה סובייקטיבית שונה מהמוכר לו. בדרך כלל אותם חוויות נחוו באופן אישי.

כתוצאה מאותן חוויות האדם קיבל "רשות" להדריך , לכוון, לייעץ, להעביר מסרים ממקומות שונים ביקום או מעבר לו. אט אט החלו נאספים סביב אותו מואר אנשים "מחפשי דרך" שצופים בעיניים כמהות אחר מוצא פיו של האדם, אותו אדם כריזמטי , בעל ביטחון עצמי רב משדר עוצמה וידע בלתי מוגבלים , ברוב המקרים נותן לאנשים תשובות לשאלות או אולי נותן להם את ההרגשה של " אבא גדול "  שעכשיו יש על מי להישען – סוג של ביטחון.

כמו אומר : לכו אחרי כי אני יודע את הדרך הנכונה, אני " מקושר" לידע גבוה ואתם לא.

ומי מאיתנו לא מחפש את התחושה הזו של "מורה נבוכים" ? אבל ואבל גדול ומסוכן, מה קורה כאשר אותו מואר מרגיש את הכוח ההולך ומתעצם בידיו, כל כך הרבה אנשים מחכים להארות ולמוצא פיו . איפה נגמרת ההארה ומתחיל האגו  הגדול לשלוט? באיזה רגע בדיוק נילקח מהאדם יכולת השיפוט האישי והביטחון והאמונה של האדם בעצמו והוא מרפה לחלוטין מ"הגה" חייו ונותן אותו לנהג אחר ?

אז מה ההבדל בין נבאי השקר בזמנים קדומים ואותם אנשים המכנים עצמם מוארים ?

מה שקרה באותם זמנים קדומים הוא שבמקום האמונה וההקשבה לאותו כוח עליון לא ויזואלי, אנשים חיפשו אדם בשר ודם שידבר ברור ויראה להם את הדרך. וכך בגלל הדרישה הזו , שלא תמיד היא מילולית, קמו אנשים ותפסו את החלל שנוצר (מעיין היצע וביקוש). גם אז אנשים חיפשו קיצורי דרך, כבר אז לאנשים לא הייתה סבלנות לעשות תהליכים, ולמה להתמודד עם קושי ?  הרי הרבה יותר קשה למצוא לבד את התשובה. אם אקשיב למואר הוא בודאי יראה לי את הדרך הנכונה ביותר – האומנם ? ואולי הוא מראה את הדרך המתאימה ביותר עבור עצמו ? ומה ה"רווח" שלו בכך ? אולי יוקרה,כבוד , עוד הערצה וכוח לשנות לאנשים חיים (לחיוב או שלילה)   מתי בדיוק הרגע בו האדם מותר על הקול הפנימי ועל שיקול הדעת והאינטואיציה שלו והופך כ"צאן מובל" ע"י רואה הצאן או רועה הצאן ? נבאי השקר ראו כי טוב ואט אט (אבל בעקביות) הרחיקו את האדם מהאמונה בעצמו או בעצם מהאלוהים .  אני לא נכנסת להגדרות מה זה אלוהים, ברצוני להתייחס למה זה אלוהים עבורי. אלוהים או כוח עליון עבורי הוא אותו קול פנימי שמחבר אותי עם עצמי. למקום של שקט,רוגע,ביטחון , מאפשר לי להיות מחוברת לאינטואיציה שמחוברת אל האין סוף . ברגע שאני קשובה לקול הפנימי הזה (ולא לקולות חיצוניים) אני מרגישה כיצד אני חלק מאותו ניצוץ אלוהי שמחבר אותי לאושר גדול מאוד.

מהי הארה בעיני  -  

המילים הפשוטות ביותר להארה הם : ענוה,הקשבה ואהבה -  עצמית , לזולת , ליקום הסובב אותנו ולכוח עליון (בכלל זה – מדריכים רוחניים , מלאכים וכו..).

לצערי ענוה היא מילה קצת מתעתעת. ישנם מוארים שנראים ענווים,  עדינים , מדברים בשקט ומחייכים ,אך מתחת פני השטח נוהגים בעריצות ובשתלטנות כלפי חברי הקהילה שבהנהגתם.  מחליטים בכל נושא שקשור לחייהם ללא יכולת של האדם לערער על כך (בין אם כיון שכבר ניטלה ממנו יכולת הבחירה, ובין אם אלו חוקי המשחק שעליו לקבלם, ואולי האדם כל כך בטוח שהמואר יודע יותר טוב ממנו – מה טוב עבורו) .

גם נושא ההקשבה מאוד סלקטיבי – למי המואר מקשיב ? האם הוא שומע את הפרט ? האם בכלל אכפת לו מה הוא אומר?  ואולי ההקשבה היא רק לאותם כוחות שאליו הוא מחובר  ושאת דבריהם עליו להעביר. האם חשובה העברת ה"ידע" = ההתגלות? ומה עם מה שהמידע הזה עושה לאנשים. האם יש אחריות כלשהיא על זה ?.

האם כל אחד יכול ליצור קשר עם אותם כוחות ? התשובה היא : בהחלט כן , כל אדם שרוצה להיות  "צינור" יכול לעשות את עבודת "הניקוי" ולהתחבר לאותם חושים (החוש השישי = האינטואיציה) . לשם כך לא צריך שנים של עבודה קשה, כי זו איננה פונקציה של כמות אלא רק של איכות.

שנים רבות חיפשתי מדריך "בשר ודם" שידריך , יוביל , יכוון . ביום שהבנתי שהמדריך שלי נמצא בתדרים קצת למעלה מהאדמה ושהוא איננו ויזואלי היה לי קשה. כי יותר קל לשבת מול אדם שיגיד לך נוע ימינה או שמאלה . היה לי קשה בתחילה להקשיב, וכמובן ויכוח תמידי האם מה ששמעתי אכן בא מההדרכה הגבוהה ואולי זה בכלל קול פנימי – ואז הבנתי שזה לא ממש חשוב, מה שחשוב הוא איך אני מרגישה ומה אני עושה עם המידע.

כשמקשיבים לאינטואיציה = קול הנשמה מרגישים שקט וביטחון, תחושה מדהימה שאין עליה כל עוררין, ואי אפשר להתווכח איתה.  כמו לשוב הביתה.

אז אנשים יקרים אנא חיזרו לאותה תחושה נשכחת של חיבור לאמת הפנימית , לענווה , לאהבה ,להקשבה לאותו ניצוץ שמלוה את עמנו אלפי שנים = הניצוץ האלוהי שקיים בכל אחד מאיתנו. אל תתנו לאנשים שקוראים לעצמם "מוארים" לקחת את הזכות שלכם להארה האמיתית שהיא – האהבה, הכבוד,והערכה העצמית כי בדמותו ובצלמו כולנו נבראנו, וכולנו מוארים ברמה כזו או אחרת ואנחנו בדרך להארה = ענוה = צניעות= אהבה.

ההארה איננה רשות יחיד היא ברשות רבים כלומר כולנו. וחזון אחרית הימים כבר כאן.

באהבה וכבוד רב לכל בני ישראל שמוארים עכשיו או שיהיו מוארים בזמן הקרוב מאוד.

מאיה סלע. בני יהודה רמת הגולן.